תקציר:

מעט מאוד היה לאמא כשהגיעה לאמריקה אחרי השואה הנוראה: המשפחה החמה שזכתה להקים, תאומים חסרי ישע בסל נצרים וצרור גלויות לעדות ולזיכרון. כעשרים ושתיים שנים לאחר מכן, גם אני "במקלי עברתי את הירדן", עם שלושה פעוטות, שלוש מזוודות ואיש שכל חפצו בתורת ארץ ישראל, ואני מוכנה ללכת אחריו בארץ לא זרועה, בלי לדעת כמה לא זרועה היא. בשפה חיה מגוללת גברת רייזל ליפקה את קורותיה של אמה בשנות השואה, על פי אוצר אותנטי יקר-ערך ששרד באורח פלא וניתן לה בירושה מאמה: צרור גלויות דואר מרופטות, מכוסות בכתב יד צפוף - מילים שנכתבו מתוך הגטו הגוסס וממחנות העבודה האיומים של הנאצים, מזכרות אחרונות מבני משפחה ומידידות - קרובים יקרים שרובם עלו בעשן המשרפות. הי"ד. באומנות מיוחדת היא שוזרת בקורות הימים האפלים ההם את האור והתקומה של הוריה בשנים הבאות, וכן הבזקים מקורותיה שלה - בילדותה בארצות הברית, ובהמשך בארץ הקודש. כולם מלאי השראה, חזון, ובעיקר - אמונה גלויה. -- מהכריכה האחורית